Archive for August, 2012

תזכורת מעמוס הנביא

Thursday, August 2nd, 2012

הרהורים בעקבות ט’ באב – על דינאמיקה של חברות שהורסות עצמן מבפנים

מאת נעמי טלטש

תאוות הכוח שוב העבירה על דעתה את ממשלת נתניהו המגלומנית שיום אחרי צום ט’ באב תשע”ב אישרה שורת גזירות קשות על הציבור.

גם אחרי ש”פטנט” התקציב הדו-שנתי התגלה כאחד הגורמים ל”הפתעה שהפכה את ישראל בן לילה מ”נס כלכלי” לאו-טו-טו יוון”, לא נגרע מאומה מהזחיחות והיהירות של הממשלה, שהנחיתה אוטומאטית את הגזירות החדשות ללא תהליך חשיבה מסודר ומעמיק. ממילא עומדת לרשותה של ממשלת העוועים קואליציה מדושנת עונג שהתקציב הדו-שנתי חסך ממנה עבודה ומאמץ. זאת הקואליציה שדחתה בעבר הצעת חוק מס עיזבון והעדיפה לחזור ולאשר מיסוי עקיף, שאיננו אלא עושק של ציבור שבוי שאין לו לכאורה לאן לברוח (לעומת העשירים שמנהגם כגנבים ושעל-כן מצופה מהם שיבריחו מכאן את עצמם ואת הונם בכל פעם שידרשו לשלם מס פרוגרסיבי ישיר). הניסיון מלמד שאחרי כמה תרגילי כוח וסחיטת שלמונים, תאשר הקואליציה הזאת גם את עיקרי הגזירות האחרונות ושוב, בניגוד להצעות אלטרנטיביות רציניות ואחראיות, תדון את רוב הציבור לבחור בין חימום בחורף לבין קניית תרופה.

תגובה ראויה להתנהלות זו של קואליציה וממשלה שמנה עד להתפקע בחסות אילי הון, ניסח כבר מזמן הנביא עמוס, שלא היה מחזיק מעמד אפילו יממה בקול ישראל:

כּה, אָמַר יְהוָה, עַל-שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל-אַרְבָּעָה לא אֲשִׁיבֶנּוּ:  עַל-מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק, וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִםז הַשּׁפִים עַל-עֲפַר-אֶרֶץ בְּראשׁ דַּלִּים, וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ; וְאִישׁ וְאָבִיו, יֵלְכוּ אֶל-הַנַּעֲרָה, לְמַעַן חַלֵּל, אֶת-שֵׁם קָדְשִׁיח וְעַל-בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ, אֵצֶל כָּל-מִזְבֵּחַ; וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ, בֵּית אֱלהֵיהֶם”   (עמוס פרק ב’)

א שמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה, פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שׁמְרוֹן, הָעשְׁקוֹת דַּלִּים, הָרוצְצוֹת אֶבְיוֹנִים; הָאמְרות לַאֲדנֵיהֶם, הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה. (עמוס פרק ד’)

הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן, וְהַבּטְחִים בְּהַר שׁמְרוֹן…..הַשּׁכְבִים עַל-מִטּוֹת שֵׁן, וּסְרֻחִים עַל-עַרְשׂוֹתָם; וְאכְלִים כָּרִים מִצּאן, וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּקה הַפּרוְטִים, עַל-פִּי הַנָּבֶל, כְּדָוִיד, חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי-שִׁירו הַשּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן, וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ; וְלא נֶחְלוּ, עַל-שֵׁבֶר יוֹסֵף. (עמוס פרק ו)

שִׁמְעוּ-זאת, הַשּׁואֲפִים אֶבְיוֹן; וְלַשְׁבִּית, ענוי- (עֲנִיֵּי-) אָרֶץה לֵאמר, מָתַי יַעֲבר הַחדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר, וְהַשַּׁבָּת, וְנִפְתְּחָה-בָּר–לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל, וּלְעַוֵּת מאזְנֵי מִרְמָהו לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים, וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם; וּמַפַּל בַּר, נַשְׁבִּירז נִשְׁבַּע יְהוָה, בִּגְאוֹן יַעֲקב; אִם-אֶשְׁכַּח לָנֶצַח, כָּל-מַעֲשֵׂיהֶםח הַעַל זאת לא-תִרְגַּז הָאָרֶץ, וְאָבַל כָּל-יוֹשֵׁב בָּהּ; וְעָלְתָה כָאר כֻּלָּהּ, וְנִגְרְשָׁה ונשקה (וְנִשְׁקְעָה) כִּיאוֹר מִצְרָיִם (עמוס פרק ח’)

יא לָכֵן יַעַן בּוֹשַׁסְכֶם עַל-דָּל, וּמַשְׂאַת-בַּר תִּקְחוּ מִמֶּנּוּ–בָּתֵּי גָזִית בְּנִיתֶם, וְלא-תֵשְׁבוּ בָם; כַּרְמֵי-חֶמֶד נְטַעְתֶּם, וְלא תִשְׁתּוּ אֶת-יֵינָםיב כִּי יָדַעְתִּי רַבִּים פִּשְׁעֵיכֶם, וַעֲצֻמִים חַטּאתֵיכֶם; צרְרֵי צַדִּיק לקְחֵי כפר, וְאֶבְיוֹנִים בַּשַּׁעַר הִטּוּיג לָכֵן, הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא–יִדּם:  כִּי עֵת רָעָה, הִיאיד דִּרְשׁוּ-טוֹב וְאַל-רָע, לְמַעַן תִּחְיוּ; וִיהִי-כֵן יְהוָה אֱלֹהֵי-צְבָאוֹת, אִתְּכֶם–כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּםטו שִׂנְאוּ-רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב, וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט; אוּלַי, יֶחֱנַן יְהוָה אֱלֹהֵי-צְבָאוֹת–שְׁאֵרִית יוֹסֵף

שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי, חַגֵּיכֶם; וְלא אָרִיחַ, בְּעַצְּרתֵיכֶםכב כִּי אִם-תַּעֲלוּ-לִי עלוֹת וּמִנְחֵיכֶם, לא אֶרְצֶה; וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם, לא אַבִּיט  כג. הָסֵר מֵעָלַי, הֲמוֹן שִׁרֶיךָ; וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ, לא אֶשְׁמָעכד וְיִגַּל כַּמַּיִם, מִשְׁפָּט; וּצְדָקָה, כְּנַחַל אֵיתָן. (עמוס פרק ה’).

לאופטימיים שמאמינים עדיין שיש תקווה, אלה המכונים בפי עמוס במילת “הגנאי” – משכילים, נותרה למעשה אפשרות אחת לפני שיהיה מאוחר – להציג אלטרנטיבה מאוחדת לשלטון המוכרים בכסף צדיק.

פרות הבשן שרוקנו את המחסנים מנסות למכור לנו עכשיו בחירה בין דבר לבין כולרה, בין “יוון” לבין המשך אשפוז במסדרון. זוהי בחירה שקרית מעוותת .

הציבור בישראל איננו שבוי ויש אלטרנטיבה דמוקרטית – קוראים לה בחירות, ומיד.

הציבור בישראל אינו שבוי ואין סיבה שימשיך לחולל לצלילי הציניקנים עושקי הדלים – כי יש אלטרנטיבה סוציאל-דמוקרטית, שמציעה סדר יום כולל – אנושי, הגיוני, כלכלי, אחראי ובר-ביצוע גם בזמנים קשים.

יש אלטרנטיבה, לתעתועי הסרוחים על מיטות השן. ראוי שאלה ילכו הביתה לפני שימיטו עלינו אחרית כיום מר.