הציפייה להעסקה ישירה של כל עובדי הקבלן במגזר הציבורי אינה ריאלית במצב הפוליטי הנוכחי. הצעה לפתרון חלקי – עדיפות במכרזים לקואופרטיבים של נותני שירותים

מאת: עו”ד יפעת סולל

עופר עיני יצא לשביתה כי יש בחירות בהסתדרות במאי. בעיית עובדי הקבלן בישראל היא חשובה עד מאוד, אולם ההסכם שחתמה ההסתדרות לא נותן מענה אלה לשבריר מעובדי הקבלן. המתווה שהושג קובע, שרק עובדי קבלן המועסקים במשרה מלאה ובכזו לפחות שנה-שנתיים, יקלטו כעובדי המעסיק בפועל. האחרים יזכו ל”השוואת תנאים”.

בכל השנים בהן ייצגתי מאות עובדי קבלן בפני בתי הדין לעבודה, מעולם לא נתקלתי בעובד קבלן במשרה מלאה. אומרים לי שיש כאלה, קצת בבתי החולים ובמקומות מוסדרים אחרים, אך לא מדובר ביותר מכמה מאות עובדים, בקרב למעלה משלוש מאות אלף.

הפתרון ודאי אינו בדרכו של עיני, אך אם נהיה ריאליים, הוא גם לא בדרישה מיידית לביטול כל ההעסקה באמצעות קבלני שירותים. זה לא יקרה. האוצר לא יאפשר לקלוט אלפים לשירות המדינה, והמעסיקים הפרטיים יעדיפו לפטר עובדים כל כמה חודשים, כדי שלא יאלצו לקלוט אותם להעסקה ישירה.

 אחת הבעיות הקשות ביותר של העסקה קבלנית היא ההשפלה, חוסר הביטחון והתלישות שהיא יוצרת כלפי העובד – אשר אינו יודע מחודש לחודש מה תהיה הכנסתו ואין לו כל סיכוי להתקדם לתפקיד אחר, או לשפר את שכרו במשך השנים. השליטה המוחלטת בחייו של אדם עובד, של קבלן, שרואה בעובדיו אך אמצעי למקסום רווחים, בלא כל ערך מוסף – היא חלק מרכזי בדרך העסקה פוגענית זו. תנאי ההעסקה הם פועל יוצא של האפשרות להחליף עובדים שמתלוננים, או עומדים על זכויותיהם וחששם הגדול מפני פיטורים והשארות חסרי כל.

גם תוספת של מאות פקחים לתמ”ת – לא תשנה את התפיסה ואת הניצול ואת ההשפלה. על כן, נראה לי, שלאור הנכונות לכאורה של האוצר לשפר את תנאי עובדי הקבלן, צריך להציע גישה חדשה: בכל מקום שמתעקשים על מיקור חוץ, שיעשו זאת דרך התקשרות עם התארגנויות של עובדים – קואופרטיבים, אשר חבריהם הם נותני השירותים ומקבלי ההחלטות. זה מצריך שינוי מדיניות המכרזים, באופן שינתן יתרון בהתקשרות למתן שירותים עם קואופרטיבים של עובדים, על פני התקשרות עם קבלני שירותים.

קואופרטיבים של עובדים יקבלו עדיפות, קרי, יזכו במכרז גם אם הצעתם תהיה גבוהה יותר, למשל, ב- 15% מאשר קבלני שירותים. יש כמובן להבטיח שמדובר בקואופרטיב במהות ולא רק ברישום, כלומר לקבוע אחוזי מקסימום (קטנים, רק לשם מילוי מקום) להעסקת עובדים שכירים על-ידי הקואופרטיב וכך להבטיח כי רוב רובם של העובדים יהיו חברים ולכן אחראים ומעורבים בקבלת ההחלטות, קביעת תנאיהם ושמירתם.

 מעורבות כלכלית, דמוקרטית ולקיחת אחריות, היא אינטרס של מדינת ישראל. מבחינת העובדים הללו זה יכול להיות מהפכה באורחות חייהם.

 האו”ם כבר הכיר בכך, שקואופרטיבים הם הכלים הטובים ביותר לשם מלחמה בעוני וצמצום פערים. הגיע הזמן שנציע כלי זה לישראל – ובמקום לשחק בבחירות ובבני אדם, נקים התארגנויות שוויוניות, דמוקרטיות, שמביאות לקידום כלכלי אמיתי של השכבות החלשות.

 הכותבת היא עו”ד המתמחה בזכויות אדם ועוסקת במחקר, קידום ופיתוח של קואופרטיבים

מתוך “עבודה שחורה”