הצמחת הממדים החברתיים של כוח לעובדים, יכולה להוות קפיצת מדרגה איכותית הפועלת באופן סינרגטי עם מטרות מאבקי הסניפים השונים. לקראת הבחירות לנציגי הסניף הכללי

 מאת: אלעד הראל

 בכל שנה לקראת בחירות לנציגות הסניף הכללי עולה השאלה מהי תפקידו של הסניף? השאלה הזאת מזמינה אחריה שאלות פרקטיות נוספות: האם צריך לצמצמו? להגדילו? מה תפקיד נציגיו? ושאלות נוספות. לקראת הבחירות המתקרבות אני מעוניין להציעה תשובה או לפחות כיוון מחשבה לגבי אופייה של התשובה. להבנתי התשובה צריכה להכיל שלושה אלמנטים בסיסיים: הראשון, חיזוק ותמיכה בפעילותם של חברי הסניף כפעילים בארגון בתפקידים השונים. השני, הסניף הכללי, ככול סניף בארגון, צריך לפעול גם מתוך האינטרסים התועלתניים של חבריו. השלישי, שעליו אנסה להרחיב: הסניף  צריך לחפש את תפקידו הסגולי בבניית הארגון.

 כוח לעובדים, הוקם ב-2007 וסימן תפנית בפעילות השמאל הישראלי. השמאל שאיבד את אחיזתו בשלטון ב-77′ איבד בעצם את הקשר שלו לחברה הישראלית והחליפה בקשר עם מוסר עליון, אינטלקטואלי המגובה בקרנות פילנתרופיות, עורכי דין ויחצנים. במהלך הזה השמאל זנח את הפוליטיקה והשקיע את כוחותיו בפיתוח החברה האזרחית והמגזר השלישי מבוססי העמותות והתרומות.

 הקמת ארגון עובדים דמוקרטי, הממומן ע”י דמי חבר ופעילותם של מתנדבים מסמנת את תהליך חזרתו של השמאל לחברה הישראלית ולפוליטיקה. הדרך “שעברנו” מהפוליטיקה, לחברה האזרחית המופרטת ובחזרה לפוליטיקה אינה תהליך של החזרת עטרה ליושנה אלא תהליך של למידה מכשלי העבר, מהכוחות הטמונים בפעילות החברה האזרחית של זמננו וסלילת דרך פוליטית חדשה. להבנתי, הציר המארגן של פוליטיקה זו היא התבססות על דמוקרטיה אמיתית וכנה הבונה את כוחה ע”י העצמה של קבוצות ופרטים ולא ע”י ניכוס כוחו של הציבור למטרות “הנשגבות מבינתו”. בניית כוח באופן כזה מחייבת רגישות תרבותית, מגדרית וזהותית ככלי סולידרי בדרך לבניית חברה הפועלת יחד ומבוססת על מצע תרבותי משותף. הפעולה הפוליטית העממית הזו משחררת כוחות חברתיים עצומים שהיו חבויים עד כה, אותם אנחנו חווים בפעולתנו היומיומית באיגוד.

 הדרך החדשה שסללנו בכוח לעובדים מביאה איתה תרבות ארגונית ברורה אך גם תרבות חיים שמלווה את כל פעילויותינו, גם אם עוד איננה בהירה לחלוטין. בימים אלה התרבות הזו נמצאת בשולי פעילותנו ואנחנו מרגישים אותה בסוף כל ישיבה או הפגנה, כשעולה הצורך להמשיך לאיזה קפה או בירה ביחד כי “רק נפגשנו ועוד לא הספקנו לדבר”, או שבמקרה אחר אנחנו פוגשים חבר/ה עם חולצת ארגון ומרגישים מיד שאנחנו חלק מאות משפחה מורחבת ונגשים לפטפט. החברות, המשפחתיות והערכים המשותפים המתפתחים כתופעת לוואי בארגון הנם כוח משמעותי שטרם הספקנו לפתחו באופן מכוון. היכולת שלנו להתווכח על דרכי פעולה, להכריע לכיוון מסוים ולאחר מכן להרגיש שאנחנו עדיין שותפים הוא מה שמאפשר לנו להיות דינמיים ולהכיל קבוצות פוליטיות שונות. היכולת שלנו לתת תחושת בית חם בישיבות, צוותים ואספות הוא מה שמצליח להזמין לעשייה אנשים נוספים שעד כה נמנעו מכל פעולה פוליטית או מאבק.

 להבנתי, תפקידו הסגולי של הסניף הכללי בעת הזו הוא לקחת את תרבות החיים הארגונית שמתפתחת כרגע כתופעת לוואי ולפתחה באופן מכוון ומודע. להתחיל ביצירת מערכות רווחה וקואופרציה פנים ארגוניות, שיכניסו אלמנטים נוספים של החיים לתוך המשפחה הארגונית, יקדמו את רמת החיים של חברי הארגון (כולל חברי הסניף הכללי), יהוו סיבה נוספת להצטרפות לארגון ויפגישו את החברים מהסניפים השונים בסיטואציות שאינן רק סביב מאבק. בהמשך או אולי במקביל צריך לפתח את התרבות היצירתית-קהילתית בארגון. להרבה איגודי עובדים בארץ ובעולם היו ויש תזמורות, מקהלות ואף קבוצות תיאטרון וזאת מתוך הבנה שאיגוד העובדים איננו רק פרקטיקת מאבק אלא גם קהילה וחברה.

הצמחת הממדים החברתיים של הארגון יכולה להוות קפיצת מדרגה איכותית הפועלת באופן סינרגטי עם מטרות מאבקי הסניפים השונים. הסניף הכללי נמצא בדיוק בעמדה המתאימה ליזום ולהתניע את תהליך הצמיחה הזה.

 הכותב הוא חבר הסניף הכללי