Archive for June, 2011

העלאת גיל הפרישה לנשים/ מסמך

Thursday, June 30th, 2011

מסמך זה, המוגש לוועדה הציבורית שמונתה לבחינת גיל הפרישה של נשים, נכתב ביוזמת מרכז מהות והוא מפרט את עמדת הפורום לקידום כוח עבודה רב-גילאי, פורום נשים לתקציב הוגן ומרכז מהות בנושא העלאת גיל הפרישה של נשים. מובאים כאן תקציר והמלצות מתוך המסמך?

כתיבה: מיכל דגן, גליה אביאני – מרכז מהות

תקציר

המלצתנו לוועדה הציבורית –  שלא להעלות את גיל הפרישה לנשים מגיל 62 ל-64 בטרם תגובש תוכנית מקיפה להסרת החסמים בשוק התעסוקה אשר מפלים ומדירים נשים מבוגרות ממעגל העבודה ובטרם יוטמעו  כלים למניעת פגיעה בביטחונן הסוציאלי של  נשים מבוגרות  שייפלטו משוק העבודה בעל כורחן.

עיקרי הטיעונים כנגד העלאת גיל הפרישה לנשים:

  1. במציאות הנוכחית, העלאת גיל הפרישה לנשים תעמיק את אי השוויון המגדרי הקיים ממילא בשוק התעסוקה ואשר מחריף עם הגיל.
  2. החלטה על העלאת גיל הפרישה לנשים אינה עומדת בפני עצמה. עליה להישען על מדיניות תעסוקתית המציגה הֵעָרכוּת להתבגרות האוכלוסייה ופתרונות לעידוד תעסוקת נשים בגיל הביניים ובגילאים מבוגרים.
  3. במצב הקיים נשים רבות נפלטות משוק התעסוקה באופן מלא או חלקי לפני גיל הפרישה הרשמי. העלאת גיל הפרישה בשנתיים נוספות תגזול מאותן נשים את המשענת הכלכלית של קצבת זקנה וזכויות נוספות הכרוכות בה, ובכך תעמיק את חוסר הביטחון הסוציאלי בו הן חיות.
  4. להערכתנו, העלאת גיל הפרישה לנשים לא תעלה באופן משמעותי את היקף החסכונות הפנסיוניים של נשים מאוכלוסיות רחבות ועל כן לא תהווה מענה לעוני של נשים לעת זקנה. זאת כיוון שהיקף העסקת הנשים בגילאים הסמוכים לגיל היציאה לגמלאות לא יעלה משמעותית בשל מגמות ההדרה והאפליה כנגד אוכלוסיות גיל הביניים ובמיוחד כנגד נשים בגילאים אלו.

מצדדי העלאת גיל הפרישה לנשים והשוואתו לגיל הפרישה לגברים נסמכים על עקרון השוויון. לדעתנו – השוואת גיל הפרישה של נשים לגיל הפרישה של גברים לא תקדם שוויון אלא תגרור תוצאה הפוכה. העלאת גיל הפרישה לנשים מבלי לפתח מדיניות תעסוקתית המעודדת את שילובן התעסוקתי של נשים בגיל הביניים ובגילאים מבוגרים תעמיק את הפערים המגדריים הקיימים ממילא בשוק התעסוקה הנוכחי. פערים אלו מתבטאים, בין השאר, בפערי שכר גבוהים בין גברים לנשים, ייצוג יתר של נשים במשרות חלקיות, זמניות, זוטרות ומעוטות שכר ופרישה כפויה משוק העבודה עוד בטרם גיל הפרישה הקבוע בחוק. גברים ונשים רבים מוצאים עצמם מחוץ לשוק התעסוקה באופן מלא או חלקי שנים רבות לפני גיל הפרישה הרשמי. בשוק התעסוקה הנוכחי רווחות האפליה וההדרה כנגד עובדות ועובדים בגיל הביניים ובגילאים שמעל לגיל הפרישה, אך נשים נפגעות מכך יותר מאשר  גברים. חמור במיוחד מצבן של נשים חסרות השכלה מקצועית מותאמת אשר מועסקות בעבודות לא מקצועיות הכרוכות במאמץ פיזי קשה. עם הגיל הן מתקשות לבצע את עבודתן, נותרות ללא אלטרנטיבות תעסוקתיות ונפלטות משוק העבודה.

הנתונים אותם נציג מצביעים על כך ששיעורי ההשתתפות בשוק העבודה יורדים עם הגיל וכי עומק אבטלה חריף  מתחיל אצל נשים בגיל צעיר יותר בהשוואה לגברים. על פי נתוני הלמ”ס נשים נפלטות משוק התעסוקה כבר החל משנות ה-40 לחייהן. ללא הכנסה יציבה וללא רשתות בטחון סוציאליות הן מידרדרות לעוני. הרחקת גיל הפרישה בשנתיים נוספות מהווה פגיעה קשה בנדבך מרכזי בביטחונן הסוציאלי ודנה אותן לעוני מרוד עוד יותר.  החלטה בנושא גיל פרישה היא בבחינת ‘החלטה הצופה פני עתיד’.  מדובר בהחלטה בעלת השלכות  תעסוקתיות וכלכליות מרחיקות לכת.  על כן קיימת חשיבות רבה במיוחד לכך שהדיון בנושא יתקיים תוך גיבוש המלצות להֵעָרכוּת שוק התעסוקה על בסיס ניתוח מגמות ההתפתחות התעסוקתיות וצפי גידול האוכלוסייה בגילאי העבודה, ויצביע על מתווה תעסוקתי המנסח דרכים לצמצום פערים מגדריים בתעסוקה ולאחר הפרישה.  בתהליך גיבוש המדיניות יש להתייחס לבחינה מגדרית של ההיסטוריה התעסוקתית, דפוסי העסקת נשים במשק הישראלי בדגש על גיל הביניים, פערים מגדריים מבניים בשוק התעסוקה ובהם פערי שכר, ההשלכות שיש להתבגרות האוכלוסייה על תעסוקה בגיל הביניים בדגש על נשים, עוני בגיל זקנה, מעמדן הכלכלי של נשים ללא הפרשות פנסיוניות ועוד. יש לכלול בהרכב הועדה  הציבורית ייצוגים ממגוון אוכלוסיות של נשים שעניין גיל הפרישה ישפיע על זכויותיהן ועל עתידן הכלכלי.

דעתנו היא כי יש לקיים את הדיון בגיל הפרישה לנשים כחלק מעיצוב מדיניות תעסוקתית כוללת המציגה הֵעָרכוּת להתבגרות האוכלוסייה ופתרונות לעידוד תעסוקת נשים בגיל הביניים ובגילאים מבוגרים וזאת תוך מחויבות למימושם ותוך הגברת הביטחון הסוציאלי לנשים לאחר פרישה.

לפיכך, המלצותינו לוועדה:

  1. להחליט שלא להעלות את גיל הפרישה לנשים בטרם תגובש מדיניות המבטיחה שוויון תעסוקתי בפועל, הזדמנויות אמיתיות לעבודה ובטחון כלכלי ותעסוקתי לנשים לאורך ימי חייהן.
  2. לדון בהעלאת גיל הפרישה לנשים תוך התייחסות להבדלים בין קבוצות של נשים ממעמד סוציו-אקונומי שונה ולהבדלים בין נשים שנהנות מרצף תעסוקתי ומשכר הולם לאורך הקריירה שלהן לעומת נשים המתפרנסות באופן מקוטע בתחתית שוק התעסוקה.
  3. להמליץ על מדיניות תעסוקתית כוללת הנערכת למגמות התבגרות האוכלוסייה.
  4. לגבש המלצות לצמצום הפערים המגדריים בשוק התעסוקה.
  5. לגבש המלצות בנושא ההדרה התעסוקתית בגיל הביניים ובגילאים מבוגרים, עם דגש על היבטיה המגדריים.
  6. לדרוש הקצאת משאבים למאבק באפליה על רקע גיל מבוגר ומגדר ופיתוח תוכניות להסרת חסמים להשתלבות בתעסוקה, ובהם: נגישות להשכלה מקצועית מעודכנת ויצירת סביבת עבודה ידידותית המאפשרת מיצוי כישורים ויכולות  בטווח גילאים רחב.
  7. להמליץ על  פיתוח תוכניות פנסיוניות המתמודדות עם פערים מגדריים בשוק התעסוקה וזאת כדי   לאפשר בטחון כלכלי  לעת זקנה לנשים כמו גם לגברים.

לעניין הרכב הועדה, המלצותינו:

  1. אנו ממליצות/ים לוועדה לכלול בהרכבהּ ייצוגים ממגוון אוכלוסיות של נשים שעניין גיל הפרישה ישפיע על זכויותיהן. זאת בהתאם לסעיף 6ג1 לחוק שיווי זכויות האישה –תשי”א-1951 המחייב ייצוג לנשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה. וכך בלשון החוק: “בצוות שמינו הממשלה, ראש הממשלה או שר, יינתן ביטוי הולם, בנסיבות העניין, לייצוגן של נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה.” יובהר כי הדרישה למינוי נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה טומנת בחובה את השאיפה לכלול בקרב חברי וחברות הוועדה נשים מקבוצות אוכלוסיה נוספות, המודרות תדיר ממעגל ההידברות המרכזי בישראל זאת בשל השתייכותן החברתית-כלכלית, האתנית ו/או הלאומית. חשוב להדגיש כי הוראת החוק קובעת ייצוג נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה כחלק אינטגראלי מהרכב הועדה וכחברות שוות בה. ייצוג נשים מהקבוצות הללו רלוונטי ביותר לוועדה זאת, בשל הצורך לבחון את ההשפעה השונה של העלאת גיל הפרישה על קבוצות שונות באוכלוסייה.
  2. אנו ממליצות/ים לוועדה לזמן לדיוניה מומחים/יות מגוונים לתעסוקת נשים ונציגים/ות ארגוני המגזר השלישי, הפועלים בשדה התעסוקתי  ומכירים מקרוב את הסוגיה, על כל רבדיה, ובכך להרחיב את חובת מעגל שיתוף הציבור, החל על הוועדה.
  3. ברצוננו להופיע בפני הוועדה ולהציג בה את דעתנו ואת המלצותינו. כמו כן, נשמח להרחיב בעניינים המוזכרים במסמך זה, בהם הוועדה תבקש להרחיבם.

על החתום:

מרכז מהות

הפורום לקידום כוח עבודה רב-גילאי[1]

פורום נשים לתקציב הוגן


[1] הפורום לקידום כוח עבודה רב- גילאי ביוזמת ובהובלת מרכז מהות מקדם חזון של שוק תעסוקה המכיר ביתרונות ובחשיבות של העסקה רב-גילאית, מעודד קליטה של עובדות בגיל המבוגר ומבטיח שוויון הזדמנויות לכל. החותמים על מסמך עמדה זה מבין הפעילות והפעילים בפורום:

איתך  مَعَكِ (מעכי)- משפטניות למען צדק חברתי

אלהאם עיסא- פעילה חברתית,  מרכז מהות

העמותה להעצמה כלכלית לנשים

חיננית זיידמן- פעילה חברתית, מרכז מהות

חנה שרודק – יועצת ראש העיר חיפה לקידום מעמד האישה

ידיד מרכזי זכויות בקהילה,חיפה

מרכז מהות

עדנה זרצקי- יו”ר ועדת הרווחה, מועצת העיר חיפה

עו”ד כרמית שי – מתמחה בזכויות זקנים בישראל

רותי סיני- יו”ר עמותת 50 פלוס-מינוס

 

הפתרון: פיקוח על המחירים

Thursday, June 23rd, 2011

את המאבק על מחיר הקוטג’ יש למנף למאבק על החזרת מוצרים לפיקוח והבטחת מחיר ליצרנים ולצרכנים

מאת ק. טוכולסקי

אחרי כל הלעג מצד אחד והזעם מהצד השני מאבק הקוטג’ הלך והתפתח, דיון ציבורי אמיתי נפתח והתקשורת הצטרפה לסערה ברשת. יש לכך את כל היתרונות והחסרונות, חברי הכנסת תאווי הכותרות הצטרפו ונתניהו הקוסם מצידו מציע פתרונות קסם. משק החלב ונושא מוצרי היסוד בישראל עומדים להשתנות ועכשיו רק נשאר לשאול לאן ילך המאבק. כי הכיוון חשוב, וזה הזמן שגם מי שזלזלו במאבק יפנימו שמאחורי הקלעים כבר מתגבשים המחנות והכוחות לקרב איתנים. למרות שמאז שהקוטג’ ושאר מוצרי היסוד כבר לא בפיקוח מחירם עולה ועכשיו מסתבר שהדרך המועדפת על נתניהו היא לא להחזיר את הפיקוח (“חס וחלילה! סוציאליזם” יזעקו שטרסלר ואדוניו הטייקונים) אלא לפתוח את השוק ליבוא.

פתיחת שוק החלב ליבוא מעלה גיחוך ראשוני, אי אפשר באמת לייבא חלב ניגר, כי המחיר של יבוא חלב במיכליות או בטיסות לישראל יהיה גבוה והתפוגה של מוצרי חלב עד שיגיעו למדפים מהנמלים תהיה מאוד-מאוד קצרה. אבל מה שמסתתר מאחורי המזימה לא ראוי כלל וכלל לגיחוך אלא לגינוי. אפשר לייבא אבקת חלב, ולהפוך את משק מוצרי החלב שלנו ממשק שמתבסס על חקלאות מקומית איתנה ותוצרת טרייה למשק המתבסס על מוצר מיובא ועל מוצרים מעובדים.

זה ישחק לידי המחלבות וקרטלי השיווק כי זה יוזיל משמעותית את מחיר מוצרי החלב והם יוכלו לייבא בזול, מארצות ששוק החלב בהן מסובסד בכבדות,  ולשבור את ענף היצור המקומי. אני רוצה להזכיר לכולם שהחקלאי מקבל על ליטר חלב 2.2 ₪, מחיר הגון ומחושב שמאפשר קיום בכבוד, לא פחות ולא יותר. אין בעלי מכסת חלב במגדלי אקירוב גם לא בקיסריה. לא הם מי שעושקים את צרכן מוצרי החלב בישראל. המחלבות הפרטיות ורשתות השיווק גורפות את הרווח המשמעותי בשוק החופשי מפיקוח/היגיון/צדק,  הרשתות והמחלבות עושקות את הציבור ומגלגלות עיניים לשמים. הן מעדיפות יבוא, זה יהיה זול יותר ויאפשר להן להרוויח יותר ואחרי חיסול ענף החלב המקומי אפשר יהיה גם להעלות מחירים.

***

עלינו להיות מאוד מעורבים במאבק כי יש בתוכו כבר אינטרסנטים וטוקבקיסטים מטעם ויש בתוכו מסרים מושתלים וניסיונות לעשות ספינים. המסר צריך להיות, פיקוח על המחירים עכשיו ולא רק במשק החלב. זה הזמן לבחון את עלות מחירי מוצרי המזון ולעודד מעבר להגנה על המחיר ליצרן (מכסות יצור ו/או מחיר מטרה ו/או ביטוח מחיר) לתוצרת החקלאית שמיועדת לשוק המזון המקומי בצד פיקוח על המחיר של התוצרת לצרכן. חקלאים בקושי חיים מגידול ירקות ופירות, למה לא להבטיח את פרנסת החקלאי ואת המחיר לצרכן? זה מוכיח את עצמו יותר מאשר השוק הפרוע והקרטליסטי שבו מחלבות ורשתות שיווק מעדיפות לא להתחרות האחת בשנייה אלא להרוויח ביחד.

אנחנו צריכים תכנון ופיקוח, זה מוכיח את עצמו במחירי הביצים זה מוכיח את עצמו במחירי מוצרי החלב והלחם שבפיקוח. החקלאים חיים בכבוד, הצרכנים נהנים מהמחיר וגם גורמי התיווך מרוויחים. לא צריך וועדות חקירה, לא צריך לבנות מודלים כלכליים ולשכלל את השוק, צריך הבטחת מחיר ליצרן ולצרכן, את הניסויים בשוק החופשי שיעשו על מוצרים בסיסיים פחות. מכוניות לדוגמא, ממש ניסוי מוצלח, עשרות מותגי רכב, שוק שלכאורה נפתח לתחרות של יבואנים עם יבוא מקביל ושום תחרות במחיר. קרטל משוכלל של יותר משניים שלושה שחקנים.

מתפתח כאן מאבק מעמדי, חברתי, כלכלי, צרכני ואידיאולוגי ממדרגה ראשונה, יש כאן הזדמנות לשינוי ממשי אם רק נהיה מרוכזים ומעורבים. זה כבר לא רק הקוטג’ זה כעס על העושק של השיטה הקיימת ואם נעבוד נכון זה יהיה הבסיס להחלפתה. זה מתחיל בדרישה לפיקוח על מחירים, דרישה שאומרת הקץ לג’ונגל של השוק החופשי כי מי יודע היכן זה יגמר. אם לא נאבק זה עוד יגמר בחיסול משק החלב הישראלי, פגיעה אנושה בתעסוקה בפריפריה ועוד ניצחון לקרטלים של המחלבות ורשתות השיווק. זה הזמן להפשיל שרוולים ולדרוש פיקוח ותכנון, רגולציה והבטחת מחיר ליצרנים והצרכנים על חשבון גורמי התיווך.

מתוך “עבודה שחורה”

הקוטג’

Wednesday, June 22nd, 2011

הקוטג’ / עזרא דלומי

הקוטג’, אזוב ועצבת

הקוטג’, מלחמת עולם

יש מחלבות שחולבות רק כסף

יש רשתות ששותות את הדם

 

עמדה האישה מול הקוטג’

שפתיים גירדה וסנטר

גביע אחד אקח לי הביתה

כי אין לי מעות ליותר

אמרה לי לקחתי משכנתא

ואין לי כבר כסף עכשיו

כי מה שעלה לי הקוטג’ מאמש

גדול מזוזים של זהב

 

הקוטג’ אזוב ועצבת…

 

עמד הסטודנט מול הקוטג’

תהה: לימודים או גבינה

הזמנתי אתמול חברה אל הבית

אמרה: בלי קוטג’ אינני עונה

 צלצלתי לאבא: עזור לי

לסגור חריגה בחשבון

בשוק האפור הלוואה כבר לקחתי

הקוטג’ שתה את ההון

 

הקוטג’ אזוב ועצבת…

 

עמד הרפתן מול הקוטג’

שאל שאלה מצחיקה:

איך זה עושים טונה של כסף

מטיפת חלב ואבקה

הלך לפרה אריאלה

הלך והשפיל מבטים

סיפר לה על תנובה, שטראוס וטרה

 שאת הלקוחות כך חולבים

 

הקוטג’ אזוב ועצבת….

 

זהבית אז הביטה בקוטג’

אמרה: רייכמן הוא איש נהדר,

כל כך שמח להפריט את תנובה,  

מכר לי בגרושים אוצר

 עודני עומדת נדהמת

איך הפך כד חלב לזהב

מאה שנה חקלאים הזיעו

וכל זה שלנו עכשיו

 

הקוטג’ אזוב ועצבת…

שמיטת חובות

Tuesday, June 21st, 2011

יוון צריכה להציל את עצמה מחורבן ולא לשלם על המשבר שמקורו באמונה העיוורת  שפחות מיסים ועושר לעשירים מועילים לכלכלה. יוון צריכה לשמוט את חובותיה

מאת ק. טוכולסקי

יוון בוערת, הממשלה התפטרה ונעשים בה כעת חילופי גברי. ראש ממשלת יוון שנבחר מתוך הבטחה שלא להפריט עומד וגבו אל הקיר, הוא בחר שלא לשמוט את החוב שהותירו לו קודמיו, ולכן הוא נאלץ כעת אחרי שנתיים של צנע חמור וקיצוצים לבקש מעמו הסובל עוד –   עוד הפרטות ועוד גזרות. העיקר שהבנקים במדינות העשירות יקבלו את שלהם. גם בקרב הבנקאים והמדינאים במדינות שהבנקים שלהן הלוו כסף ליוון, איש לא מכיר תודה לראש ממשלת יוון, הם דורשים תנאים חמורים ולמעשה סוחטים את יוון שנאלצת בנוסף לגזירות על הציבור גם להפריט נכסים אותם מקווים נושיה של יוון לרכוש בפרוטות. היות שיוון בחרה בדרך מסוימת ואין שום סיכוי שהיא תצליח גם לקיים את עצמה ואת אזרחיה בכבוד וגם לצאת מהחובות שיצרה מדיניות ניאו ליבראלית ארוכת שנים, של ממשלות שהעדיפו להלוות ולא לגבות מסים, לאזרחי יוון מצפות שנים קשות. זה יכול להשתנות כמובן אם ממשלת יוון תשנה מהותית את מדיניותה.

מה שיוון יכולה וצריכה לעשות הוא לשמוט את חובותיה. זה לא יהיה קל ליוונים אבל גם עכשיו לא קל להם, ויותר חשוב מכך זה ייתן את האות לעוד מדינות חלשות שיש עוד דרך, שלא חייבים לשאת לבד בעול המשבר הפיננסי. גם אירלנד, פורטוגל, וספרד נמצאות במצב דומה ולא רחוק היום שבו הן יקרסו. עם כל הכבוד למערכת הבנקאות במדינות אירופה העשירות, לחזירות שהלן יש מחיר. אי אפשר לצפות שמי שבמשך שנים שיתפו פעולה עם מדיניות ההלוואות במקום מסים – יצאו מהמשבר בלי פגיעות. כשם שאי אפשר לצפות למה שממשלות צרפת וגרמניה הסכימו לו בשבוע שעבר, שהמשקיעים הפרטיים לא יפגעו מהסדר חובות עם יוון. כל מי שהיה שותף ולאשליה הניאו ליבראלית שממשלות צריכות לגבות פחות מסים ולקחת יותר הלוואות צריך עכשיו לשאת בנטל.

***

כן, יוון צריכה להודיע לנושיה שהיא לא מתכוונת להתאבד ולהשתעבד. אנחנו כבר לא במאה ה-19 ויוון היא לא האימפריה העות’מאנית. מכירת נכסי המדינה לחברות זרות שיודעות שהן יכולות להציע מחיר גרוע למדינה במשבר לא תיתן מענה לבעיות החברה היוונית מחר. הן רק יהפכו את יוון לחלק מהעולם השלישי, עוד מדינה בלקנית במצב מחורבן שתצטרך במשך שנים לקבץ נדבות מהאחיות העשירות בצפון אירופה.

כמה שמענו בחודשים האחרונים על אשמת היוונים העצלנים שרצו חיים טובים שלא מגיעים להם. נו באמת, כמה לוקשים אפשר להשמיע לנו? אם היוונים לא היו מורידים מסים מאמצע שנות ה-80 ועד היום ואם הגבייה ביוון הייתה רצינית והם לא היו לווים מבנקים באירופה ובאמצעות הלוואות אלו תורמים את חלקם לכלכלה שבה בנקים מלווים כסף לממשלות במקום שהממשלות יגבו מסים, וכך מתאפשר לעשירים להתעשר פעמיים – גם באמצעות תשלום מס נמוך וגם באמצעות בעלות על בנקים – לא היה הקפיטליזם החזירי רושם הצלחות בשנים האחרונות. אז לפני שהקנצלרית הגרמנית חסידת ההפרטות והורדות המסים שאת אמון העם שלה (כפי שעולה מתוצאות כל מערכות הבחירות בגרמניה מאז תחילת 2010 ועד היום וגם מהסקרים) היא איבדה מזמן, מטיפה ליוונים שהם צריכים לעבוד, כדאי שהיא תטיף לבנקאים ולתאגידים שלה להיות קצת פחות חזירים.

ראש ממשלת יוון מגלה בינתיים נחישות לשאת חן בעיני הבנקאים מהצפון ולא להיענות לרצון עמו. העובדים ביוון שמצד אחד שומעים שהם עצלנים ומהצד נדרשים לקצץ במספר העובדים כבר יודעים שמהליכה במתווה של הבנקאים לא יצא כלום מלבד עוד כסף לעוד בנקאים. יוון צריכה להציל את עצמה לא את המערכת הניאו-ליבראלית הכושלת. היא צריכה לדאוג לרמת החיים ההולכת ויורדת של אזרחיה לא לרווחים של הבנקים בפרנקפורט ובכלל. לא יוון הביאה את העולם למשבר הנוכחי אלא הבנקאים ומשחקיהם, ויוון צריכה להציל את עצמה מחורבן ולא לשלם על המשבר שנוצר בגלל האמונה האווילית והעיוורת שהעשרת העשירים באמצעות פחות מסים מועילה לכלכלה.

 מתוך עבודה שחורה

 

טיוטא למדיניות סוציאל דמוקרטית

Saturday, June 18th, 2011

 יסו”ד –  ישראל סוציאל דמוקרטית

ראשי פרקים למדיניות סוציאל דמוקרטית

טיוטא לדיון /יוני, 2011

מבוא

 מזה כשלושה עשורים נתונה ישראל תחת משטר כלכלי-חברתי ניאו-ליברלי המתאפיין בצמצום מתמשך של מדינת הרווחה, הפרטת חברות ושירותים ממשלתיים, קיצוצי תקציב נרחבים, מדיניות מוניטארית מרסנת, פגיעה עקבית בפרוגרסיביות של המיסוי, החלשת כוחם של ארגוני העובדים ועוד. לאורך השנים הובילה מדיניות זו לריכוז השליטה במשק בידי מספר קטן והולך של בעלי הון, להעמקת אי-השוויון בחלוקת ההכנסות, הקטנת הנגישות של שכבות רחבות לשירותים החברתיים ופגיעה בכוח הקניה שלהן, שגרמה לשחיקת מעמדות הביניים והמעמדות הנמוכים.

נתונים השוואתיים של ארגון המדינות המפותחות (OECD) מלמדים על דורסנותו של הניאו-ליברליזם הישראלי: ישראל היא בין המובילות ברמות אי-השוויון והעוני ומשתרכת בתחתית מדרג החינוך, הבריאות, הרווחה, ההגנה על עובדים, ההשתתפות בכוח העבודה, החברות בארגוני עובדים, הרגולציה, המיסוי ועוד. עולה, כי בעוד הממשלה מתגאה בצמיחה, רק חלק קטן והולך מן הישראלים נהנה ממנה, ומבחינת רוב הציבור משטר ההפרטה, על מדיניותו הניאו-ליברלית, הוא כשלון חרוץ.

ישראל זקוקה היום יותר מתמיד למדיניות סוציאל-דמוקרטית: לבנייתה של מדינת רווחה רחבה ועדכנית; לעצירת סחרור ההפרטה, ללא חשש לומר “הלאמה”; למדיניות צמיחה יציבה ונמשכת תוך חלוקה הוגנת של פירותיה; לחתירה לתעסוקה מלאה, תוך הגנה על עבודה מאורגנת ועידודה; להרחבת תקציבי החינוך, הבריאות, הרווחה, התשתיות ועוד; לקידום מיסוי פרוגרסיבי הוגן יותר ולצמצום אי-השוויון הכלכלי והפערים החברתיים.

מדיניות סוציאל-דמוקרטית, על אף מה שנהוג לחשוב, אינה רק מדיניות צודקת יותר ושוויונית יותר, אלא גם מדיניות כלכלית ויעילה יותר. מעורבותה של המדינה הכרחית להבטחת צמיחה מתמשכת ויציבה. חלוקה הוגנת של פירותיה תבטיח תקציבים לפיתוח השירותים החברתיים.

מפלגת העבודה, כמפלגה שמתיימרת לחרות על דגלה את רעיון הסוציאל-דמוקרטיה וישומו, אינה יכולה להסתפק במושגים מעורפלים של “חברתיות”, “צדק חברתי”, ו”צמצום פערים”. כמו בתחום המדיני-בטחוני, עליה להציג תוכניות כלכליות-חברתיות שיפרטו את המדיניות למעשים. עליה להיות הסמן השמאלי והפוליטי של מדיניות כלכלית-חברתית, ולייצג את האינטרס של העובדים, המעמדות הנמוכים ומעמדות הביניים תוך מאבק למען שיקום מדינת הרווחה.

כבסיס לדיון לקביעת מצע מפלגת העבודה מציעה יסו”ד (ישראל סוציאל-דמוקרטית) את ראשי הפרקים הבאים.

כללי

באמצעות מעורבות ממשלתית עמוקה יש להבטיח מדיניות כלכלית מרחיבה, צמיחה יציבה ותעסוקה מלאה. בין השאר יש לנקוט באמצעים הבאים:

  • חקיקת ‘חוק יסוד: זכויות חברתיות’ שיעגן את זכויותיהם הבסיסיות של אזרחי ישראל בתחומים כגון עבודה, התאגדות עובדים, השכלה, חינוך, בריאות, דיור, רווחה ומשפט.
  • הרחבה שנתית של מסגרת התקציב בשיעור הגבוה משיעור הצמיחה ושיעור גידול האוכלוסיה.
  • חיזוק הרגולציה הממשלתית.
  • פעולה נמרצת לצמצום ריכוזיות השליטה של ההון בכלל ותופעת פירמידות השליטה בפרט.
  • דמוקרטיזציה בקביעת וניהול תקציב המדינה: חיזוק מעמד משרדי הממשלה מול משרד האוצר. שיתוף המשרדים בהליך קביעת התקציב. הגברת פיקוח ועדות הכנסת על התקציב וביצועו.
  • ביטול חוק ההסדרים והעברת כל סעיפיו במסלול חקיקה רגיל.
  • תיקון חוק בנק ישראל כך שמטרותיו יוגדרו: צמיחה ופיתוח של המשק, שמירה על תעסוקה מלאה, צמצום פערים כלכליים ושמירה על יציבות מחירים. מטרות אלו יוגדרו כשוות ערך ולא תינתן העדפה ליציבות מחירים.
  • הגברת השקיפות בפעילות בנק ישראל והוועדה המוניטארית, הגברת הפיקוח הציבורי על פעילות בנק ישראל והגדלת חלקו של הציבור בנציגות הועדה המוניטארית.
  • העלאת יעד האינפלציה תוך שמירה על שער ריבית נמוך על מנת לאפשר צמיחה יציבה ונמשכת.
  • מדיניות ממשלתית לצמצום הספקולציה בשוק המט”ח, בשוק הסחורות העתידיות ובמוצרי יסוד.
  • ביטול שיטת התקציב הדו-שנתי. המציאות הכלכלית משתנה תכופות ועל המדיניות הכלכלית להגיב אליה ולעצב אותה באופן מתמיד.

מיסוי

מדיניות מיסוי צריכה להוות כלי משמעותי לחלוקה שוויונית יותר של ההכנסות. על פי כל מדד אפשרי – נטל המס, גובה המס השולי, המס הישיר והעקיף, מס חברות, מס ירושה ועוד – המיסוי בישראל בשנים האחרונות נמוך ורגרסיבי מהממוצע במדינות המפותחות. לפיכך יש לקדם מיסוי פרוגרסיבי, הגדלת הנטל על בעלי ההון והקטנת הנטל על מעמדות הביניים והמעמדות הנמוכים. כחלק מכך יש לקדם מיסוי המעדיף את הפריפריה ותומך בתעסוקה. בין השאר יש לנקוט באמצעים הבאים:

  • עצירת מתווה הפחתת המס הישיר ומס החברות והעלאתם לפחות לרמה הממוצעת בארגון המדינות המפותחות. עצירת מתווה העלאת המסים העקיפים.
  • הקטנת משקל המיסוי העקיף. ביטול המס העקיף על מוצרים בסיסיים וחיוניים כגון: תרופות, תחבורה ציבורית ומזון בסיסי.
  • העלאת המס השולי באמצעות הוספת מדרגות מס על משכורות גבוהות.
  • קביעת מס חברות משתנה כאמצעי לקידום הפריפריה ועידוד התעסוקה.
  • העלאת המס על רווחים שאינם מיגיעה אישית כך שיהיה גבוה מהמס על רווחים מיגיעה אישית.
  • הגדלת המיסוי על ההון באופן פרוגרסיבי.
  • הטלת מס פרוגרסיבי על ירושות (עיזבון) ומתנות על פי ממוצע ארגון המדינות המפותחות לפחות.
  • ביטול תקרת המס על דמי הביטוח הלאומי ומס הבריאות.

הפרטה והלאמה

הפרטת המשק והשירותים החברתיים מצמצמת את הפיקוח והשליטה הדמוקרטיים על הכלכלה והחברה והיא אחד הגורמים המרכזיים להגדלת אי-השוויון. לכן יש להבטיח את שליטת המדינה בשירותים החברתיים, בחברות הממשלתיות, בתשתיות, במשאבי הטבע ובמנגנוני האכיפה. גם העברת שירותים ממשלתיים לידי המגזר השלישי היא הפרטה ומשמעותה ככל הפרטה אחרת. בנוסף – אין להסתפק בפיקוח ממשלתי כאמצעי לשימור אחריות הממשלה אלא יש לחתור למעורבות ישירה. בין השאר יש לנקוט באמצעים הבאים:

  • מניעת הפרטת החברות הממשלתיות וחברות בבעלות חלקית או מלאה של הממשלה. בין השאר: הבנקים, דואר ישראל והתעשיות הביטחוניות.
  •  שמירה על אחריות, בעלות, ניהול ותפעול הממשלה בתשתיות המדינה ובתוך כך הנמלים, תאגידי המים והביוב, חברת חשמל ומערכת הכבישים.
  • מניעת ההפרטה ומיקור החוץ והבטחת אחריות, בעלות, ניהול ותפעול הממשלה בשירותים הממשלתיים כמו במערכת הבריאות, שירותי הרווחה, שירות התעסוקה ומערכת החינוך.
  • הלאמת שירותי הרווחה שהופרטו לידי עמותות או חברות עסקיות.
  • הבטחה בחקיקה של שליטת המדינה במשאבי הטבע.
  • הבטחת הבעלות הממשלתית והניהול הדמוקרטי של קרקעות המדינה.
  • שמירה על אחריות, בעלות, ניהול ותפעול בלעדי של המדינה בתחומי השיטור, הצבא, בתי הכלא, השיפוט, הפרקליטות, הסנגוריה והתביעה הציבורית.

 תעסוקה מלאה

יש להבטיח משק צומח ומבנה ענפי המסוגלים לספק תעסוקה מלאה ומתגמלת לכלל אזרחי המדינה. בין השאר יש לנקוט באמצעים הבאים:

  • הגדלת תקציב השקעות הון על פי תנאים המעודדים תעסוקה. הגדלת משקל המענקים על חשבון הטבות מס.
  • תוכנית להגנה ופיתוח של מקומות עבודה לעובדים בלתי משכילים בדגש על הפריפריה: הרחבת ההכשרה המקצועית, העדפת תוצרת מקומית, העלאת מכסים במגבלות הסכמי הסחר הבינלאומי, מענקים והטבות לחקלאות, תעשייה וענפים עתירי תעסוקה.
  • צמצום כניסתם של מהגרי עבודה (להבדיל מגירוש!). הסדרת מעמדם של העובדים הקיימים ואכיפת מלאה של זכויותיהם בעבודה ובכלל.
  • הגנה על החקלאות המקומית באמצעות הפחתת מחיר המים, העלאת מכסים, מתן סובסידות, הגדלת תקציבי מחקר ופיתוח, מניעת הפרטת המחקר החקלאי ועוד. קידום תוכנית להשבת עובדים ישראלים לחקלאות במימון ממשלתי.
  • תוכנית להגברת מעורבותם של הציבורים הערבי והחרדי בשוק העבודה, באמצעות יצירת מקומות עבודה מתאימים, תמריצים, ומתן שכר הוגן.
  • הגדלת שיעור האזרחים הערבים בקרב עובדי המדינה.
  • חלופה ציבורית לתוכנית “אורות לתעסוקה”: הפניית תקציב שווה לפחות בגודלו לתקציב שיועד ל”אורות לתעסוקה” לשירות התעסוקה. הפעלת פרויקט השבה למעגל העבודה אשר יכלול בין השאר מימון מסגרות לילדי אמהות עובדות, לימודי עברית, השלמת השכלה והכשרה מקצועית, במסגרת שירות התעסוקה הממלכתי.
  • יצירת פתרונות תעסוקה לעובדים מעל גיל 45 שנפלטו ממעגל העבודה.
  • הרחבת ההשקעה במחקר ופיתוח.

חוקי עבודה, עבודה מאורגנת ושכר

העבודה המאורגנת היא מרכיב יסוד של הדמוקרטיה. יש לפעול להגדלת שיעור העובדים המאוגדים, לתמוך בארגוני עובדים ובמאבקי עובדים ולקדם חקיקה למען שיפור זכויות העובדים. בין השאר יש לנקוט באמצעים הבאים:

  • הרחבת זכות השביתה ובתוך כך: תיקון חוק יישוב סכסוכי עבודה כך ששביתות סולידריות של ארגון עובדים אחד עם ארגון עובדים אחר ושל עובדי מקום עבודה אחד עם מקום עבודה אחר תחשבנה חוקיות ולא תוגבלנה.
  • הגדלה שכר המינימום ל-60% מהשכר הממוצע.
  • קיצור שבוע העבודה התקני ל-40 שעות בשבוע. משרה מלאה תחשב כ- 174 שעות בחודש.
  • הארכת החופשה השנתית המינימאלית בתשלום מ-10 ימי עבודה (למי שעובד שבוע עבודה של 5 ימים) ל-20 ימי עבודה בשנה.
  • הגברת הפיקוח והאכיפה על חוקי עבודה. הגדלה ניכרת של מספר פקחי העבודה.
  • הגברת האכיפה של שכר שווה לנשים.
  • צמצום בחוק של ההעסקה הקבלנית והעסקת כ”א בכלל ובממשלה בפרט. בדגש על חוק המטיל את האחריות לתנאי ההעסקה על מזמין השירות.

חינוך

החינוך וההשכלה הינם זכות יסוד בסיסית ביותר. חינוך והשכלה ציבוריים חזקים ואיכותיים הינם אחריות ראשונה במעלה של המדינה. על מדיניות החינוך לכוון ליצירת שוויון הזדמנויות לכל, צמצום הפערים ופיתוח כלכלה מתקדמת. על מנת לקיים את כל אלו יש להבטיח מערכת חינוך והשכלה באחריות, בעלות, ניהול ותפעול המדינה. בין השאר יש לנקוט באמצעים הבאים:

  • חקיקת חוק חינוך חובה חינם מגיל חצי שנה ועד השכלה גבוהה, כנהוג במדינות מתקדמות.
  • הגדלת תקציב החינוך וההשכלה גבוהה לרמה הנהוגה במדינות המפותחות לפחות.
  • הקטנת מספר התלמידים בכיתות לרמה הנהוגה במדינות המפותחות לפחות. זאת באמצעות בנייה מאסיבית של כתות לימוד ותוספת מורים.
  • חיזוק מערכת החינוך הממלכתי וסיכול מגמות ההפרטה: הגבלה חמורה על גיוס כספים פרטיים בתוך מערכת החינוך, יצירת מבנה תקצובי חדש המייצר העדפה ברורה למוסדות ממלכתיים על פני מוסדות פרטיים או מוסדות מוכרים שאינם רשמיים, צמצום תופעת המסלולים הפרטיים המוקמים בתוך בתי הספר הממלכתיים, וצמצום תשלומי ההורים וצורות נוספות של הוצאה פרטית לחינוך. 
  • השוואת התנאים לכלל תלמידי ישראל, והקצאת משאבים לתמיכה בתוכניות משלימות בפריפריה החברתית והגיאוגרפית.
  • הגדלת שכר המורים בחישוב גלובאלי ובחישוב לשעה, ביסוס הסכמי שכר קיבוציים מעודכנים. ביטול ההעסקה באמצעות חוזים אישיים, ההעסקה באמצעות חברות ועמותות שאינן כפופות להסכמים הקיבוציים, וביטול מתן תגמולים דיפרנציאליים. זאת על מנת להעניק ביטחון תעסוקתי למורים ולתקן את תרבות המדידה וההערכה הממוקדות בהישגים מדידים.
  • ביסוסה של הכשרת מורים פרופסיונאלית, והתנגדות לתכניות הכשרה מקוצרות ומזורזות.
  • חיזוק המכללות והמוסדות להכשרת מורים, המבססים תהליכי הכשרה המשלבים בין תיאוריה למעשה, ובין הכנה להשתלבות במערכת לבין טיפוח חזון לתיקונה.
  • הקמת יחידת אסטרטגיה חינוכית במשרד החינוך, שתורכב ממומחי חינוך מהאקדמיה ומהשטח ושתהווה מסגרת לחשיבה כוללת, מקיפה וארוכת טווח עבור פיתוח מדיניות חינוך ממשלתית.
  • יצירת רשת מעונות יום ציבורית מגיל חצי שנה להרחבת מעגל היוצאים לעבודה ולהעמקת הטיפול והחינוך בגיל צעיר.

בריאות

יש להרחיב את השירות הרפואי הציבורי שמעניקה המדינה ולהקפיד על היותו שירות ציבורי ושוויוני, תוך ביטול הכיסים המתרחבים של ההפרטה במערכת הבריאות. בין השאר יש לנקוט באמצעים הבאים:

  • העלאת ההוצאה הציבורית לבריאות לממוצע במדינות המפותחות לפחות.
  • הרחבת סל התרופות והצמדתו לאחוז קבוע מהתמ”ג.
  • תוספות שכר לרופאים, לאחיות ובעלי מקצוע נוספים העוסקים ברפואה.
  • תוספת תקנים, מיטות ומכשור.
  • איסור גורף על שר”פ (שירות רפואי פרטי בתוך בתי החולים הציבוריים).
  • הלאמת שירותי הבריאות לתלמיד.
  • מניעת הפרטת שירותי בריאות הנפש.
  • הכנסת בריאות השן לביטוח הבריאות הממלכתי.
  • ביטול הפער בבריאות בין הפריפריה למרכז.

רווחה

יש להרחיב ולהעמיק את שירותי הרווחה שמעניקה המדינה לכלל אזרחיה. על שירותי הרווחה להיות ציבוריים ולהינתן על בסיס שוויוני ואוניברסאלי. בין השאר יש לנקוט באמצעים הבאים:

  • העלאת ההוצאה הלאומית לשירותי הרווחה לממוצע המדינות המפותחות לפחות.
  • הלאמת שירותי הרווחה שהופרטו לידי חברות עסקיות ועמותות.
  • הגדלת קצבאות הילדים לרמה הממוצעת בארגון המדינות המפותחות. קצבה שווה עבור כל ילד, מהילד הראשון במשפחה ועד האחרון.
  • שיפור התנאים לקבלת דמי ביטוח האבטלה והגדלת משך הזכאות.
  • הנהגת ביטוח סיעודי כולל לכל, לרבות טיפול של 24 שעות ביממה לפי עלות העסקה ריאלית התואמת את חוקי העבודה וביקורי בית של רופא ואחות.
  • זקנה בכבוד:
  • עיגון ‘צו ההרחבה לפנסיית חובה בישראל’ לכדי חוק פנסיה חובה אשר במסגרתו תבוצע הגדלה הדרגתית של הפרשות המעסיק.
  • הקמת קרנות פנסיה ממשלתיות כנהוג במרבית מדינות המערב.
  • הגדלת קצבאות הזקנה.
  • השבת גיל הפרישה לקדמותו: 65 לגברים ו-60 לנשים, כנהוג במדינות המערב.
  • יצירת פתרונות לעובדים הנפלטים משוק העבודה בסמוך לגיל הפרישה.
  • תוספת שכר לעובדים הסוציאליים ובניית מסלול התקדמות על פי דרישות איגוד העו”סים.

תשתיות

יש לשפר ולהרחיב את התשתיות הציבוריות במימון, ניהול ואחריות ממשלתית, תוך שמירה של בעלות המדינה על התשתיות. בין השאר יש לנקוט באמצעים הבאים:

  • מים: מים הם זכות בסיסית של כל אדם ואין להתייחס אליהם כאל סחורה או שירות.
  • הורדת מחיר המים, קביעת המחיר על פי שיקול של מניעת בזבוז בלבד וללא שיקול של מחיר ההפקה או הגדלת ההכנסות.
  • הקמת רשות מים וביוב ארצית ועצמאית שתנהל תתפעל ותתכנן את השימוש במים.
  • הגדלת היצע המים באמצעות בניית תוכנית לייעול השימוש במאגרי המים, הפסקת הזיהום, ניקוז מי הגשמים וקידום ההתפלה בתקצוב, בעלות, ניהול ותפעול ממשלתיים.
  • החזרת תאגידי המים לבעלות עירונית או ממשלתית. הפיכתם בחוק לחברות לתועלת הציבור ולא למטרות רווח.
  • הרחבת תשתיות התחבורה הציבורית על סוגיה השונים. ביטול המע”מ על מחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית. הרחבת הפיקוח על מחירי הנסיעה תוך מאמץ לצמצמם ככל האפשר.
  • ביטול מדיניות כבישי האגרה.
  • הטלת מס על תהליכים מזהמים שיסבסד מתן הטבות לייצור חשמל באמצעות אנרגיה מתחדשת.

דיור

דיור הולם הוא זכות אנושית בסיסית ועל המדינה לקדם פתרונות מיידים להבטחתה לכל. לשם כך יש לנקוט באמצעים הבאים:

  • בנייה ציבורית באחריות, בעלות, ניהול ותפעול המדינה, שתענה על הביקושים לרכישת דירות ולהשכרה ותוזיל את מחירן.
  • יצירת מערך משכנתאות מסובסדות בערבות המדינה על מנת להבטיח לציבור רחב יכולת לרכישת דירות.
  • בניה ציבורית להבטחת מלאי מספיק של דיור מסובסד לנצרכים.
  • שימוש בחקיקה ומיסוי במטרה להקל על רכישת דירות למגורים ועל מנת להקטין את המוטיבציה לרכישת דירות להשקעה.

 שונות

  • הרחבת תקציב מערך הכבאות, תוספת תקנים וכבאיות חדשות, תוך שמירה על זכות ההתאגדות של הכבאים.
  • הרחבת תקציב המשטרה. העלאת שכר השוטרים והגדלת מצבת כוח אדם לרמה המקובלת במדינות המפותחות. מתן זכות התאגדות לשוטרים כנהוג במדינות מתקדמות. מניעת המשך הפרטת השיטור.
  • הרחבת תקציב השידור הציבורי, שמירה על אופיו הציבורי, ושיפור איכותו.
  • קידום תוכנית ארוכת טווח ליציבות תקציבית בשלטון המקומי. הגדלת מענקי האיזון בכדי להגדיל את משקלם של שיקולי פיתוח אזוריים על פני תחרות על מקורות ארנונה. כל זאת בשיתוף ראשי הרשויות.
  • יצירת תוכנית ממשלתית להיערכות לקראת רעידות אדמה ואסונות טבע אחרים.
  • חקיקת חוק הבטחת ייצוג לנשים של לפחות 33% ברשימות לכנסת.

יסו”ד – הצהרת כוונות

 חוג יסו”ד – ישראל סוציאל-דמוקרטית – הוא תנועה רעיונית הפועלת לקידום רעיונות סוציאל-דמוקרטיים ויישומם במציאות הישראלית. בתוך מציאות של מכירת נכסי הציבור לבעלי הון, שחיקה בערך העבודה, יבוש מדינת הרווחה, דה-לגיטימציה של העבודה המאורגנת וצמצום המרחב הדמוקרטי, מהווה חוג יסו”ד קול סוציאל-דמוקרטי בהיר וצלול הקורא לקידום השוויון החברתי והכלכלי, לאחריות המדינה לאזרחיה, לפיתוח כלכלה בת קיימא ולעידוד ההתארגנות הציבורית לפעולה פוליטית.

 מטרתו המרכזית של חוג יסו”ד היא כינונה של מפלגה סוציאל-דמוקרטית. לשם כך אנו פועלים לבניית כוחנו במפלגת העבודה, ובמקביל, אנו פועלים במשותף עם סוציאל-דמוקרטים במפלגות ובארגונים אחרים במגמה ליצור מסגרת מפלגתית סוציאל-דמוקרטית. במישור הרעיוני והפוליטי אנו פועלים לחידוד ההבחנה בין שמאל ניאו-ליברלי – המקבל את חוקי המשחק של משטר ההפרטה, תוך שהוא מחליף את שירותי המדינה בארגוני המגזר שלישי ובארגונים עסקיים – לבין סוציאל-דמוקרטים, החותרים להחליף את משטר ההפרטה במדינת רווחה רחבה ואוניברסאלית הלוקחת אחריות מחודשת על כל השירותים והתשתיות.

 דרכי  הפעולה שלנו:

  • פעולה בתוך מפלגת העבודה: אנו פועלים בתוך מפלגת העבודה כדי להופכה למפלגה סוציאל-דמוקרטית, לקדם בתוכה סדר יום סוציאל-דמוקרטי, ולהציג מועמדים בעלי סדר יום סוציאל-דמוקרטי לכל התפקידים בתוכה.
  • יצירת פעולה על-מפלגתית במסגרת המטה הסוציאל-דמוקרטי: אנו חותרים לברית עם סוציאל-דמוקרטים המסכימים עם מצענו בכל המפלגות. אין אנו מקדשים מפלגה זו או אחרת, אלא חותרים ליצירת מפלגה סוציאל-דמוקרטית במקום ובצורה בה הדבר יתאפשר.
  • קריאה לפעולה באירגוני עובדים בכלל, ובכוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי בפרט: אנו רואים בפעולה זו תרגום ישיר של עקרונות היסוד שלנו לפרקטיקה פוליטית יום-יומית.

חוג יסו”ד הוא גוף עצמאי במפלגת העבודה ואינו מזוהה אקסקלוסיבית עם איש מחברי הכנסת או מהמתמודדים לראשות המפלגה.

 אתר יסו”ד: http://hug.yesod.net

מייל:  info@yesod.net

לפרטים אודות יסו”ד: אלעד הן 052-5348554.

לפרטים אודות “ראשי פרקים למדיניות סוציאל-דמוקרטית”: סער פוקס 054-6735090.