Archive for January, 2010

סיכום שנה בכוח לעובדים

Sunday, January 10th, 2010

יאיר קורן

איזו שנה עברנו. אחת השנים המרגשות בוודאי. ההישגים שלנו כארגון בשנה האחרונה רבים הם. איגודים חדשים שקמו. המודעות הציבורית לצורך בארגון עובדים משמעותי גדלה. הובלנו שתי שביתות גדולות בעלות הד תקשורתי גדול, באוניברסיטה הפתוחה ובכללית רפואה משלימה, שבסופן ניאותו ההנהלות לשבת למשא ומתן על תנאי ההעסקה של עובדיהן. שיפור משמעותי בשכר מטפלות משפחתוני התמ”ת. הסכמים קיבוציים נחתמו. מספר לא מבוטל של פסיקות תקדימיות בבתי המשפט ותמיכה אשר לא תמיד הייתה מובנת מאליה של גורמי מדינה וממשל. כל אלו מבטאים הכרה בכוחם של העובדים. כל אלו נותנים רוח גבית לעשייה שלנו ומפיחים בנו תקווה וכוח להמשיך.

כוח לעובדים הצליח לספק השנה עבורי, תחושות התעלות ותקווה אנושית, שכמוה לא הרגשתי במחוזותינו כבר הרבה מאוד זמן. אין מילים לתאר את ההתרגשות שאחזה בי באותו יום במרפאת “כללית רפואה משלימה” בקריון. היה זה מפגן מקסים ויוצא דופן של סולידאריות. מציאות שבה כל אחד ואחד יוצא מדלת אמותיו, מסתכל סביבו ורואה היכן הוא יכול לתת כתף ולעזור לאחר אינה מובנת מאליה כלל. אך שם בקריון, למעלה מעשרים עובדים ופעילים מוחאים כפיים לכל לקוח שבחר לחזור לביתו ולא לקבל טיפול אצל שובר שביתה לאחר שהבין כי הדבר פוגע  במאבק של כל המטפלים. מטפלים ממרפאות שונות ואזורים שונים בארץ הגיעו במיוחד לשם, עבור מאמץ הכוחות המשותף. ישובים עם שלטים תוך הפגנת עוצמה שקטה שהראתה איכויות אנושיות מה הן ומראים לכולם מהו כוחנו, מהי שותפות אמיתית ומה אמונה בצדקת מאבקנו יכולה להשיג.

אני זוכר את האדרנלין שאחז בי כשניסינו להיכנס אל תוך המעוז שמנהלי האוניברסיטה הפתוחה בחיפה ראו לנכון למגן, תוך מחזה כמעט סוריאליסטי בהציבם עשרות מאבטחים שכירים בכניסה למבנה. בהופכם את מרכזי ההוראה למבצרים מאובטחים, היה מדהים ומביך לראות איך מוסד להשכלה גבוהה כה גדול ומכובד מפגין ברבריות פרימיטיבית ומתנהג באופן דורסני ואלים כלפי עובדיו כאשר דרישתם היחידה היא – תנו לנו לעבוד בכבוד.

בראותי את אותה תמונה של קבוצת פועלי מפעל אקרשטיין בירוחם מצטופפים בחצר מפעלם ומדברים על מאבקם לתנאי עבודה צודקים יותר – תמונה אחת זו נחקקה בזיכרוני. הייתה זו אחת התמונות האמיתיות ביותר שראיתי בשנה החולפת. אני יכול רק לדמיין את התחושה שעברה באותו עובד מפעל כאשר קיבל לידיו את מכתב IMGP0372הפיטורין אחרי חשיפת האיגוד ואת תחושת האחווה שאחזה בו כאשר שאר עובדי המפעל הפסיקו מיוזמתם את עבודתם, עד אשר ההנהלה תחזור בה מהפיטורים. הייתה זו אך המחשה קטנה ומדויקת לכוחו של איגוד, של ארגון.

כל אותם רגעים של מאבק למען צדק, צדק אמיתי, מאבק שבסופו יחול שינוי אמיתי בחיים שלנו בפרט ובחברה שלנו בכלל הם הדלק שמניע את כולנו. לאחרונה, ממש כפטריות אחרי הגשם אנחנו מתוודעים לעוד ועוד ניסיונות התאגדות ואיגודים חדשים אשר פורחים וצפים להם על פני השטח, ערוץ הספורט, מאמני הפועל ירושלים, עובדי הבמה, עובדות הסיעוד ועוד ועוד. לאט לאט נוצרת לה תחושה שיש למי לפנות. שיש כתובת. לא עוד עמידה חסרת אונים אל מול מעסיק נצלן. עוד ועוד עובדים מעוניינים לשנות את המציאות בה הם נמצאים. מציאות של ניצול מחפיר של עובדים אשר יודעים שמגיע להם יותר ומרגישים שמשהו כאן לא בסדר. “כוח לעובדים” הצליח לייצר ולייצב בשנה החולפת את האלטרנטיבה. אלטרנטיבה שבאה לומר – לא עוד יאלץ העובד לקבל עליו כל גזרה של מעסיק, אלא יצירת מציאות שבה יוכלו העובדים לעמוד ביחד על שמגיע להם. אלטרנטיבה שבה לפתע נאחזים להם העובדים במה שלא היה להם מקודם – כוח לשנות.

אך האלטרנטיבה של “כוח לעובדים” לא מסתכמת רק במאבק על זכויות העובדים. אלא היא אלטרנטיבה שלמה לתפיסה הערכית של המציאות החברתית שלנו כיום. אלטרנטיבה שהופכת את ערכי ‘כל אחד לעצמו’ השולטים בציבור הישראלי על פיהם ומכניסה אותנו אל תוך עולם ערכי אחר שבו הסולידאריות, האכפתיות, האחריות ההדדית והשותפות שולטים. האמונה שביחד, מאוחדים, אנחנו כולנו נשיג יותר. “כוח לעובדים”, בדרך המאבק בחוסר הצדק בשוק העבודה האלים של ישראל, הצליח להפיח תקווה שלא הייתה קיימת לפניו.

לצד כל זה אין אנו נחים על זרי הדפנה. המאבק לצדק איננו קל. הוא אף פעם לא כזה. העובדה שלקראת סוף השנה נאלצים חברי סגל ההוראה באוניברסיטה הפתוחה לחזור להשבתות חד יומיות רק מוכיחה כי דבקותם ועקשנותם של מעסיקים באשר הם להמשיך במדיניות ניצול עובדיהם עומדת איתנה. כוחנו כארגון עובדים ארצי, אשר בא לשנות את המציאות הזו, עומד יום יום למבחן וברגעים מעין אלו אנו נמדדים ביכולתנו לעמוד על צדקת דרכנו ולהציג את איכויותינו.

את השנה הזאת אנחנו מסיימים עם תחושת תנופה אדירה ועם נכונות ורצון עז לראות לאן אנחנו יכולים להגיע ולאן עוד אכן נגיע. שום דבר לא עומד במקום. שום דבר לא קופא על שמריו. אנחנו נכנסים אל 2010 בתחושת שליחות ואחריות רבה עוד יותר ועם מוטיבציה גבוהה לשנות את פני המציאות הישראלית. ואת זה אכן נעשה!